מדריך קהילתי ראשוני לניהול סיכון אובדני – חוזרים הביתה יחד
שחרור מבית החולים יכול להיות רגע של תקווה והקלה – התחלה חדשה.
יחד עם זאת, אנו יודעים שזו גם תקופה רגישה מאוד.
המעבר מהסביבה המוגנת של המחלקה אל הבית עלול להיות מבלבל ומציף, גם עבור האדם שהשתחרר וגם עבור מעגל התמיכה הקרוב.
חשוב לזכור:
אובדנות מתנהגת בגלים. לכן, שחרור מבית חולים אינו בהכרח אומר שהסיכון האובדני חלף, אלא שבשלב זה הצוות הרפואי העריך שניתן להמשיך את ההתמודדות במסגרת הקהילה.
העיקרון המנחה שלנו הוא פשוט: אובדנות לא מחזיקים לבד.
הדרך הבטוחה ביותר לעבור את התקופה הראשונה היא באמצעות מעטפת של אנשים – משפחה, חברים ואנשי מקצוע.
לפעמים הדברים הכי משמעותיים הם גם הפשוטים ביותר:
שיחה, ביקור קצר, הליכה יחד, או הודעה של "אני כאן".
ריכזנו עבורכם 8 דברים שיכולים לתמוך בייצוב הראשוני עם החזרה הביתה.
1. צ'ק ליסט – 24 השעות הראשונות בבית
היום הראשון לאחר השחרור עלול להיות מבלבל. הרשימה הבאה יכולה לעזור לעשות סדר.
- קיבלתם מכתב שחרור
- קיבלתם מרשמים לתרופות
- נקבע תור המשך בקהילה (רצוי תוך שבוע מהשחרור)
- נשמר טלפון למחלקה למקרה של שאלות
כשמגיעים הביתה
- דואגים שיהיה אדם נוסף בבית או בקרבת מקום
- מארגנים את התרופות במקום בטוח שאינו נגיש לאדם בסיכון
- מרחיקים מהישג יד חפצים או אמצעים מסוכנים
במהלך היום הראשון
- אוכלים יחד ארוחה קלה
- שומרים על אווירה נינוחה ולא עמוסה מדי
- מעדכנים אדם קרוב נוסף שיוכל להיות חלק ממעטפת התמיכה
בלילה הראשון
- משתדלים ליצר תנאים נוחים לשינה
- משתדלים שהאדם לא יישאר לבד בבית
- מוודאים שיש למי לפנות אם קשה במהלך הלילה
טיפ קטן: ביום הראשון לא צריך לפתור הכל או לדבר על הכל. לפעמים הדבר החשוב ביותר הוא פשוט להיות יחד.
2. בניית מעטפת תמיכה
בתקופה הראשונה לאחר השחרור חשוב לחזק את הנוכחות האנושית סביב האדם המתמודד עם סיכון אובדני.
רמת הנוכחות צריכה להיות מותאמת למצב בפועל כפי שהוא נחווה על ידי האדם עצמו והמעגל הקרוב.
במקרים אשר בהם חשש ממשי להחמרה, כאשר האדם משתף במחשבות אובדניות, או כאשר מניסיון העבר ידוע שהוא עלול לפעול באימפולסיביות בעת מצוקה – מומלץ להימנע מהשארתו לבד ולדאוג לנוכחות של אדם נוסף בבית או בקרבת מקום.
במצבים יציבים יותר, ניתן להסתפק בנוכחות תומכת לאורך היום – ביקורים קצרים, שיחות טלפון והגעה של אנשים קרובים.
כאשר יש ספק – עדיף להגדיל את הנוכחות סביב האדם ולא להישאר עם ההתלבטות לבד.
כדי שלא כל האחריות תהיה על אדם אחד, כדאי לחלק תפקידים בין כמה אנשים ולדאוג שיהיה מי שירכז את הקשר עם כולם.
לדוגמה:
- בן משפחה קרוב אחראי על התרופות ועל ליווי למעקב רפואי.
- חבר קרוב מזמין להליכה, קפה או מפגש קצר.
- אדם נוסף במעגל זמין לשיחות בשעות קשות יותר.
- חברים וקהילה יכולים לעזור בדברים פשוטים: ביקור קצר, הסעה, בישול או קניות.
3. להפוך את הבית למרחב בטוח
מחקרים מראים שצמצום הגישה לאמצעים מסוכנים הוא אחד הצעדים החשובים ביותר להפחתת סיכון.
מומלץ:
- לשמור תרופות בארון נעול
- שאדם קרוב יהיה אחראי על חלוקת התרופות
- להרחיק חפצים חדים או מסוכנים מהישג יד
- לקיים שיח פתוח על הרצון להגן על האדם בסיכון
4. איך מדברים בתקופה הזו
כדי להפחית את הסיכון האובדני נעשה מאמץ לצמצם בדידות וליצור תחושת שייכות.
נזמין את האדם המתמודד עם סיכון אובדני לשיח פתוח על האובדנות, נשאל באופן ישיר ורך:
"איך אתה מרגיש לאחרונה?" "האם עולות לך מחשבות לפגוע בעצמך?".
השאלה הזו לא "מכניסה רעיון לראש" או נותנת לגיטימציה, אלא מאפשרת לנו לפגוש את האדם "במקום בו הוא נמצא" כך שירגיש שם פחות לבד.
הקלה בתחושת הבדידות יכולה ממש להציל חיים.
נקשיב ללא שיפוטיות. לא חייבים לתת עצות. לפעמים מספיק לומר: "תודה ששיתפת, אני כאן איתך".
נימנע ממשפטים כמו "יהיה בסדר" או "תחשוב חיובי". ננסה להתקרב לחוויה של האדם ולהבין את המקור לכאבו.
זה לא זמן לפתוח נושאים מורכבים שעלולים לייצר קונפליקט, יהיה זמן להכל, עכשיו כולכם זקוקים לסביבה כמה שיותר נינוחה.
סימני אזהרה שכדאי לשים לב אליהם
שימו לב במיוחד אם מופיעים:
- הסתגרות או התרחקות מאנשים
- שינוי משמעותי בשינה ובתיאבון
- אמירות של ייאוש, פרידה או חוסר טעם לחיות
- הפסקת קשר עם אנשים קרובים
- הפסקה פתאומית ולא מבוקרת של הטיפול התרופתי
5. אם מופיעים סימני אזהרה – מה עושים?
אם אתם מרגישים שמשהו במצב מחמיר, השלב הראשון הוא להדק את מעטפת התמיכה סביב האדם.
אפשר לעשות זאת בדרכים שונות:
- לעדכן אדם נוסף במעגל הקרוב
- להזמין חבר או בן משפחה להגיע לביקור
- לשלוח הודעות במהלך היום
- לקבוע מפגש קצר או הליכה משותפת
- לדאוג לנוכחות של אנשים בבית או בקרבת מקום
- להגביר את הווליום בהרעפת אהבה במילים ובמעשים
לעיתים דווקא הרחבת המעגל האנושי היא הדבר הראשון שעוזר לייצב את המצב.
אם למרות זאת עולה חשש משמעותי לפגיעה עצמית, או שהמצב מחמיר – חשוב לפנות גם להתייעצות מקצועית.
6. היערכות משותפת לזמני הצפה
כאשר אדם מוצף רגשית, כלים פיזיים יכולים לעזור להרגיע את הגוף.
אפשר לנסות:
נשימה 4-4-4
שאיפה 4 שניות ← החזקה 4 שניות ← נשיפה 4 שניות.
קוביית קרח ביד
תחושת קור חזקה יכולה לעזור להפחית עוצמת חרדה.
חפץ למעיכה או ריח מוכר
כדור לחץ, שמן לבנדר או בושם מוכר יכולים לעזור לקרקע.
הכנה מבעוד מועד של כרטיס כיס עבור האדם בסיכון
חשבו יחד עם האדם על אסרטרטגיות ויסות שיכולות לזמוך בו ברגעי הצפה.
כתבו יחד איתו מיהם האנשים/ הגורמים אליהם יכול לפנות כדי לא להיות עם הקושי לבד.
כרטיס כיס לדוגמה – לשמירה בטלפון או בארנק
מי האנשים שאני יכול לפנות אליהם
איש קשר 1: __________ | טלפון: _________________
איש קשר 2: __________ | טלפון: _________________
פסיכיאטר / מרפאה: __________
קווי סיוע:
ער"ן – 1201
סה”ר – 055-957-1399
מד"א – 101
מה אני עושה כשקשה
- לנשום לאט
- ליצור קשר עם אדם קרוב
- לעבור למקום עם אנשים
- להזכיר לעצמי: "הגל הזה יעבור. אני לא לבד."
7. אם עולה חשש לסיכון אובדני מיידי
פעלו כך:
- לא משאירים את האדם לבד
- יוצרים קשר עם אדם נוסף במעגל התמיכה
- פונים לעזרה מקצועית
מספרי טלפון זמינים 24/7:
ער"ן – 1201
סה"ר – צ'אט באתר sahar.org.il
מד"א – 101
משטרה – 100
8. גם אתם המלווים זקוקים לתמיכה
חשוב לזכור:
- אף אחד לא יכול להחזיק אובדנות לבד
- מותר וחשוב לבקש עזרה
- מותר וחשוב גם לנוח ולהתחלף ביניכם – זו לא התנערות, זו שמירת כוחות להמשך.
אתם נמצאים עכשיו בתקופה רגישה ומורכבת, היא דורשת נוכחות גבוהה שלכם הקהילה והרבה משאבים, הגיוני שתחושו עייפות ואפילו מיאוס.
אנחנו מזכירים- זהו מצב זמני, זה לא יהיה כך תמיד וככל שרשת התמיכה תהיה רחבה יותר כך המאמצים יתחלקו באופן שיאפשר לכולם לנשום.
וגם אנחנו כאן,
לתמיכה
